צוות רואה את מה שמילים לפעמים מסתירות

אתה יכול להגיד שהכול בשליטה. שאתה רגוע. שהכול בסדר. אתה יכול להקרין ביטחון, להישמע מקצועי, לחייך במידה. אבל הצוות שלך - רואה את מה שמתחת. את העייפות. את הלחץ. את המרחק. את הספק. לא כי הם מנתחים, אלא כי הם מרגישים.

אנשים מרגישים נוכחות. מרגישים כשאתה איתם באמת או כשאתה עסוק בלשרוד.

מרגישים כשאתה בוחר להסתיר וכשאתה בוחר לשתף. גם בלי לדבר על זה, הם מגיבים לזה.

כי מנהיגות היא לא רק מה שאתה אומר - היא מה שאתה משדר.

דווקא במקום שבו אתה נותן מקום למה שקיים – בדיוק שם נבנה אמון.

לא חייבים לפתוח הכול. אבל כן צריך לדעת מה ומתי כן. לדעת להאט, להודות, לשאול. לא להפעיל רק את הראש - אלא גם את הלב.

ומה מנהלים שואלים:

• איך משתפים בלי לחשוף חולשה?

• מה עושים כשיש פער בין מה שאני מרגיש לבין מה שאני מקרין?

• האם חייבים להיות אותנטיים כל הזמן כמנהלים?

תחשבו על זה...