לא רואים אותך, רואים רק את המסיכה

יש סוג מסוים של מנהלים שתמיד עושים רושם טוב. הם מסודרים, משימות נסגרות בזמן, יש תוכניות עבודה, דיווחים מדויקים, הישגים נמדדים. על פני השטח - הכל עובד.

אבל משהו חסר. הצוות לא מחובר. האנרגיה נמוכה. אין השראה. אין חיבור רגשי. המנהל יעיל - אבל לא מורגש.

במקום מסוים, זו תוצאה של תרבות. לימדו אותנו שמנהלים צריכים להיות אפקטיביים. אבל לא לימדו אותנו איך להיות נוכחים. איך לבנות קרבה מקצועית. איך להחזיק רגעים אנושיים בלי למהר לפתרון.

הצוות שלך לא צריך רק שתפתור בעיות - הוא צריך להרגיש אותך. לדעת שיש שם מישהו שמסתכל מעבר לטבלה. שמסוגל לשים לב כשהם שקטים מדי. שמבין שמה שמניע אנשים הוא לא רק יעד, אלא משמעות.

מנהיגות היא לא רק לעמוד ביעדים. היא היכולת לעצור, להביט לצוות שלך בעיניים - ולשאול: איך אתם מרגישים בתוך כל זה?

שאלות שאנשים שואלים:

• למה לפעמים הכל מתקתק - ועדיין מרגיש ריק?

• איך מחברים בין ביצועים גבוהים לבין נוכחות רגשית?

• מה ההבדל בין ניהול טכני למנהיגות מקרבת?