איך יוצרים גבולות בלי להיתפס כמנהלים קשים?

רוב המנהלים לא נופלים בגלל חוסר ידע, אלא בגלל חוסר בהירות. הם יודעים מה הם רוצים - הם פשוט לא מעיזים להגיד את זה בקול רם. הם מפחדים להישמע נוקשים, מתנשאים, לא נעימים. אז הם מרככים. מתפתלים. שותקים. ואז כועסים.

גבולות ניהוליים הם לא אמצעי שליטה - הם כלי לניהול ציפיות, מניעת שחיקה והגנה על המרחב המשותף. הם לא חיץ בינך ובין הצוות - הם עמוד שדרה שמגדיר מה מקובל ומה לא. כשהכול מותר, שום דבר לא ברור.

מנהיגות לא נמדדת ברמת החברות - אלא ביכולת לייצר בהירות גם כשזה לא נעים. להגיד "לא" בלי רגשי אשמה. לעצור עומס לפני שהוא שורף אנשים. לסמן מה חשוב באמת גם כשיש לחץ.

דווקא גבולות הם מה שמאפשר לאנשים סביבך להרגיש בטוחים. לדעת איפה הם עומדים. להבין מה מצופה מהם. וגם...לדעת שאם יעברו את הקו - מישהו רואה ושם לב.

שאלות שאנשים שואלים:

• איך מציבים גבול בלי לגרום למתח מיותר?

• מתי נכון לעצור דרישה או בקשה של עובד?

• האם אפשר להציב גבולות גם כלפי מעלה - מול מנהלים בכירים?